טיב שתיל בע"מ נ' חדד

פסק - דין

1.בפני ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בהרצליה (כב' השופטת אירית מני-גור) בת"א 2670/05 מיום 4.5.09, שעניינו תביעה כספית שהגישה המערערת כנגד המשיב.

רקע

2.בשלהי שנת 1998 ביקש המשיב, חקלאי במקצועו, לשתול זרעי-עגבנייה ושומר, על-מנת לגדלם ולשווקם לצורכי-תעשייה (להלן: "הפרוייקט"). לשם כך יצר קשר עם המערערת, אשר הינה חברה בע"מ לשיווק זרעים ושתילים, ממנה הזמין את מבוקשו. לצורך ניהול הפרוייקט, הקים המשיב, ביום 30.12.98, חברה בשם גוטי חקלאות בע"מ (להלן: "החברה"),

3.השתילים נשוא הזמנה מס' 343, סופקו למשיב במספר משלוחים במהלך חודש ינואר 1999, ותעודות המשלוח הוצאו על שמו. בגין ביצוע ההזמנה ואספקת השתילים, הנפיקה המערערת את חשבונית מס' 17 מיום 31.1.99, על-סך 189,395 ₪ - על שמו של המשיב;

לדברי המשיב, החשבונית הוצאה בטעות על שמו, לכן פנה למר מוריס עמר, מנהלה של המערערת, בבקשה להוציא חשבונית אחרת תחתיה על-שם החברה, שכן היא זו שהתקשרה בעסקה. בקשתו התקבלה, ותחת חשבונית מס' 17 הונפקה חשבונית מס' 40, מיום 2.2.99, על-סך 135,954 ₪ - על-שם החברה, והיא כוללת אך ורק את זרעי העגבניה ולא את זרעי השומר.

המערערת טענה, כי חשבונית מס' 40 הונפקה על-שם החברה, לאור בקשת המשיב מטעמי תכנון מס, ואולם המשיב עצמו ולא החברה הוא הצד אשר התקשר בעסקה.

4.השיקים שמסרה החברה בגין העסקה חוללו באי-פירעון, וגם מאמציה של המערערת לגבות את הכספים באמצעות ההוצאה לפועל עלו בתוהו.

ביום 27.1.03 ביטלה המערערת את חשבונית מס' 40 על-ידי חשבונית זיכוי מס' 9, והוציאה חשבונית מס' 3, חדשה, על-שם המשיב, בשוליה הודפסה ההערה: "ח-ן 40 מיום 2/2/99 עברה מגוטי חקלאות לחדד יצחק".

5.אלה הנסיבות אשר עמדו בבסיס התביעה שהגישה המערערת נגד המשיב בבית-משפט קמא.

פסק-דינו של בית-משפט קמא

6.בבית-משפט קמא שורש המחלוקת בין הצדדים נגע לזהות בעל החוב, אשר לטענת המערערת הינו המשיב, ולטענת המשיב הינה החברה.

7.בית-משפט קמא סבר, כי "סמיכות הזמנים של הוצאת חשבונית חדשה ע"ש הנתבע בשנת 2003, ומיצוי ההליכים בהוצל"פ נגד החברה מבלי להיפרע מהחברה, היא הנותנת כי יש קשר אמיץ בין שני האירועים, שאחרת לא ניתן להסביר מדוע נעשה "סדר" בהנהח"ש של התובעת רק בשנת 2003" (עמ' 3 לפסק הדין). המערערת לא הביאה לעדות את רואה החשבון מטעמה על-מנת לברר כיצד נתגלתה אותה 'תקלה' בהנהלת החשבונות, ובית-משפט קמא זקף זאת לחובתה.

8.יתרה מכך, בית-משפט קמא סבר כי "אין היגיון בהזמנת הסחורה אישית שעה שמדובר בפרוייקט שהיתה אמורה לנהל החברה. הוצאה זו של רכישת השתילים הינה הוצאה מוכרת, ואם מתעתד הנתבע להרוויח מאותו פרוייקט שתכנן, יש להניח שהיה רוצה לקזז את הוצאות רכישת השתילים. לו היתה ההזמנה נעשית על שמו אישית, לא יכלה החברה להזדכות מול רשויות המס בהוצאה זו. סמיכות הזמנים של הקמת החברה, הזמנת הסחורה, מועד קבלת הסחורה, ומועד הוצאת החשבוניות ע"ש הנתבע, היא המחזקת את גרסת הנתבע כי מלכתחילה ההזמנה נעשתה בשם החברה ועבור החברה, ולפיכך אף הסכימה התובעת להוציא חשבונית מתוקנת ע"ש החברה ב-2.2.99" (עמ' 4 לפסק הדין).

9.הוצאת חשבונית מס' 40 מנוגדת לכאורה לנהלי החברה, לפיהם "תנאי בל יעבור לקבלת הזמנה מחברה בע"מ זו ערבות אישית של המזמין, של בעל החברה. ללא ערבות אישית מעולם לא ניתנו שתילים לחברה בע"מ" (עדותו של מר עמר, בעמ' 7 לפרוטוקול). אלא שבית-משפט קמא סבר, כי העובדה שבמקרה דנן המערערת פעלה אחרת, מעידה על-כך "שמר עמר השתכנע כי הוצאה חשבונית בטעות על שם חדד, ומר עמר קיבל את בקשתו להוציא חשבונית על שם החברה כי הבין שהחברה היא זו שהזמינה את הסחורה והתמורה אף ניתנה על ידה באמצעות שיקים, שכאמור בסופו של יום לא נפרעו" (עמ' 6 לפסק הדין).

10.זאת ועוד, המערערת שבה וטענה כי המשיב (ולא החברה) הוא שהזמין את הסחורה נשוא התובענה, ולראיה - הוא אף חתם בשמו על ההזמנה. ואולם, הזמנה מס' 343 לא צורפה מלכתחילה כראיה, אלא רק בתום פרשת הראיות התבקש צירופה. בית-משפט קמא סבר, כי מאחר ומדובר במסמך שנוגע ללב לבו של המשפט, מן הראוי היה שיצורף מבעוד מועד על-מנת לאפשר לבא-כוח המשיב לחקור עליו את המערערת, לפיכך דחה את הבקשה. בפסק-דינו אף הוסיף, כי בכל אופן "גם בהזמנה זו לא היה כדי להושיע את התובעת. קורה לא אחת כי הזמנה נעשית ע"י אדם פרטי, ואולם חשבונית המס מוצאת ע"ש חברה. המסמך הקובע הינו חשבונית המס המופנית לגורם שמתחייב לשלם בעבור התמורה שהתקבלה ... חשבונית המס היא המעידה מי הגורם החייב, לא בכדי בשנת 2003 זיכתה התובעת את החברה וחייבה את הנתבע אישית" (עמ' 5 לפסק הדין).

11.לא זו אף זו, מר עמר טען בעדותו כי "נפגשנו מס' פעמים עם חדד יצחק לגבי התשלום, וסוכם על ידי מר גיטלין וגם על ידי מר חדד יצחק, שחדד יצחק הוא זה שמחויב בתשלום ולכן חדד יצחק התחייב שלוש ארבע פעמים בפגישות שהוא משלם באופן אישי את כל השתילים ..." (עמ' 5 לפרוטוקול). מר גיטלין היה המדריך החקלאי אשר ליווה את הפרוייקט, קישר בין הצדדים והיה עד למו"מ שהתנהל ביניהם. אי-הבאתו לעדות, נזקפה אף היא לחובתה של המערערת.

12.לאור האמור, קבע בית-משפט קמא כי אין כל יריבות אישית בין המערערת לבין המשיב בגין העסקה נשוא התובענה, לפיכך הורה על דחייתה וחייב את המערערת בהוצאות בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המערערת לא השלימה עם התוצאה, מכאן הערעור שבפני.

הערעור